ניווט באפליקציות אייפון עבריות - ימין לשמאל או שמאל לימין?

אני עושה עכשיו אפליקציית אייפון לא גדולה. באופן טבעי ובכלל בלי לחשוב על זה פעמיים, סידרתי את כפתורי הניווט הראשיים (בתחתית המסך) מימין לשמאל. אבל אז, כשהעברתי למישהו ריוויו, קיבלתי ממנו פידבק שבאופן טבעי הוא הסתכל על זה משמאל לימין, ולא הבין מה הדבר הכי חשוב עושה בקצה השני.

מצד אחד, אתם יודעים. בכל זאת, עברית נכתבת מימין לשמאל; הווב העברי כולו הולך מימין לשמאל, ואת אף אחד לא מעניין הסטנדרט של הגויים בהקשר הזה. מצד שני, יש טיעון כבד משקל לכשעצמו: עולם האפליקציות בעברית לא מפותח מספיק בשביל לקבע סטנדרט אחיד, ומשתמשים רבים התרגלו באייפון להתחיל משמאל.

עשיתי בדיקה מהירה של כמה אפליקציות בעברית, לראות לאן נושבת הרוח, וגיליתי - במדגם לא מייצג - שאין סטנדרט אחיד. עמוד הבית של Ynet נמצא מימין, ושל הארץ משמאל. כפתור הבית של עכבר העיר (מקבוצת הארץ), יושב מימין, וזה של YesVOD יושב בשמאל. גם הראשי של נענע בשמאל, אבל זה של וואלה! בימין. מעניין הא?

אני חושב שעדיף שכולנו נהיה צודקים במקרה הזה, ולא חכמים, ונחליט שניווט בעברית הולך תמיד מימין לשמאל. הרי את הקריאה אני מתחיל מימין, למה שאת שריקת התפריט אתחיל דווקא מהכיוון ההפוך?

אז אולי מפה נוציא איזה סטנדרט? אני אשמח. בקיצור, למישהו יש תובנות בעניין הזה?

בעדינות עם המטאפורות שלכם, בבקשה

הגירסה החדשה של טוויטר לצד הרפרנס מהעולם הישן (מימין)

שימוש במטאפורות עוזר למשתמשים לקשר אלמנטים בממשק עם מודל מנטאלי שקיים אצלם מהעולם האמיתי, וכך - בין השאר - לרכך את עקומת הלמידה. דוגמה קלאסית למטאפורה שכולם מכירים הן הלשוניות - בחלונות או בווב - שנועדו לשחזר את חלוקת המידע וחוויית הדפדוף המוכרת לנו (או לפחות היתה מוכרת פעם) בתיקיות משרדיות קשיחות.

בשבוע שעבר שיחררה טוויטר גירסה חדשה לאפליקציית האייפון שלה. אחד החידושים העיקריים בגירסה החדשה הוא הוספת סטריפ של Trending Topics לראש הפיד. המעצבים של טוויטר בחרו לעצב את המודול הזה כך שיזכיר לוח זמנים ישן של תחנות רכבת - כשכל אות או שורה מורכבת משני לוחות אופקיים.

הרעיון, אני מנחש, היה לרמוז לכך שלפנינו מידע עדכני, חי ודינמי. בפועל, לא תפסתי את הסטריפ הזה מתגלגל מעצמו, כמו שאנחנו מכירים מהמטאפורה שעומדת מאחוריו (ולמה שיעשה את זה? זמני הרכבות מתעדכנים תדיר; נושאים טרנדיים צפים הרבה פחות). גם מבחינה גרפית הוא לא כל כך מתכתב עם שאר הרכיבים באפליקציה, ונראה קצת כמו נטע זר.

אבל אלה דברים קטנים, ואפשר לנמק אותם לכאן או לכאן. הבעיה האמיתית עם הרכיב הזה, היא שהאינטראקציה איתו מתבצעת בניגוד לאיך שאנחנו רגילים שהוא עובד בעולם האמיתי. כשפתחתי את הגירסה החדשה בפעם הראשונה, הבנתי ישר ובלי בעיות את הרפרנס, אבל לא הצלחתי לגרום למידע שבו להתגלגל כלפי מטה. באמת חשבתי שזה מוזר לדרוש ממני תנועה אנכית של האצבע על פני סטריפ נמוך כל כך, אבל קשה להאשים אותי. הרי לזה בדיוק העיצוב והמטאפורה שמאחוריו מרמזים.

לעשות סיפור ארוך קצר, כדי גרום ללוחות המידע האלה להתגלגל מעלה או מטה, צריך לגרוף עם האצבע שמאלה או ימינה. מוזר, נכון? לא טבעי, לא אינטואיטיבי ולאנשים רגישים אפילו גורם לצמרמורת קלה. ובכן, אלה רק חלק מהדברים הרעים שקורים כשמישהו אונס מטאפורה.

כולם מדברים על מסכים קטנים, אף אחד לא מדבר על מסכים גדולים

ראיתי השבוע באתר של CNN את העתיד של עיצוב אתרים לאינטרנט, והעתיד הזה נראה מרהיב. הוא הגיע באדום בוהק, עם כותרות עצומות ומלאות חיוּת, תמונות ענקיות ופונטים שגם סבא שלי יכול לקרוא. רק הפיקסול הקל של התמונות עורר אצלי חשד קל שהעתיד עדיין לא הגיע, והבנתי שהעיצוב הכל כך ויברנטי הזה הוא תולדה של תאונת דפדפן - שאריות מזום מופרע שעשיתי על יעד קודם בניסיון לפענח עוד טקסט בלתי קריא.

אבל אני דוחק בכם לנסות ולשחזר את הטעות הזאת בתנאים ביתיים, ובמיוחד על האתר של CNN (בפיסי מחזיקים את הקונטרול וגוללים מעלה עם הגלגלת), כי אני חושב שככה אנשים עם מסכים גדולים צריכים לראות אתרי תוכן גדולים. יש לי מסך 23 אינץ'. זה ממש אבסורדי שרוב האתרים מנצלים בקושי חצי מהרוחב שלו; זה אבסורדי כמו להשתמש באפליקציות אייפון על האייפאד, או בגירסה ההפוכה של הפארסה - לגלוש באייפון לאתרים שלא מותאמים כראוי.

מדברים עכשיו הרבה על ריספונסיב דיזיין (עיצוב מגיב? גמיש?), אבל בכל הטקסטים שקראתי על הנושא שמים את הדגש על התאמה למסכים קטנים, עם דגש על סמארטפונים וטאבלטים, ופחות על מסכי מחשב, שהולכים וגדלים כל הזמן. נדמה לי שהגיע הזמן להתחיל לחשוב גם על מקסימיזציה (מלשון Maximize), ולא רק על אופטימיזציה למסכים ניידים.

אתר אחד שאני אוהב מאוד את מה שהוא עושה בהקשר הזה הוא MSNBC בעיצוב היחסית חדש שלו. על מסך ה-23'' הוא נראה כמי שהכי קרוב לתת לי את החוויה המקסימליסטית שאני מחפש. מכירים עוד כאלה? יהיה מדהים לשמוע.

כך תסבירו בקלות ובקצרה למה עיצוב טוב עדיף על עיצוב גרוע

BigDeal מול באליגם. ממי הייתם קונים פדיקור דגים?

לא פעם מתעוררות אצל אנשים תהיות רדומות באשר לתרומה האמיתית של עיצוב הממשק והעיצוב הגרפי לשורה התחתונה (ולא משנה כרגע אם היא כסף, משתמשים יחודיים, תדמית, או כל פרמטר אחר). אשקר אם אומר שאצלי לא מתעוררות תהיות דומות מפעם בפעם, ובהחלט רוצה לקוות שאני לא היחיד שזה קורה לו בביזנס (אני אצא ממש אידיוט אם זה ככה, הא?).

בכל אופן, בדיוק בשביל הרהורים כאלה, טוב שמדי פעם מפעפעות היישר ללב המיינסטרים דוגמאות מובהקות לחוויה גרועה מכף רגל ועד ראש. מקרים כל כך בוטים של חוסר מחשבה, תכנון וליקויים עיצוביים, שגם מי שזה לא הדיי ג'וב שלו חוטף צמרמורת. וחשוב אולי יותר מכל במקרה הספציפי שלפנינו: דוגמה לעיצוב שבאופן מובהק פוגע בהכנסות של המוצר.

איך לעשות את זה נכון
כולם מדברים בזמן האחרון על שירותי הקופונים, וכמובן שבמדינת המעאכרים הזאת כבר יש איזה 92 מתחרים, וכל יום מתווסף עוד אחד לרשימה. מכיוון שאני סאקר של שופינג, אני מנוי על כולם, ואוהב לפתוח עם המבצעים האלה את הבוקר. זה מרגיע אותי, ומדי פעם אני גם קונה איזה קופון.

עכשיו, לכאורה אין פה אתגר גדול מדי. מייל יומי, עם מבצע אחד, שניים או שלושה, תמונה יפה, אינדיקציה צעקנית לאחוזי החיסכון, וכפתור הנעה לפעולה עצום. אז בואו נתחיל באמת באיך לעשות את זה נכון.

הדרך הבטוחה והקלה ביותר, כמו שאתם יכולים לראות כאן למטה, במבצע היומי של באליגם, היא לשכתב - או לשאוב השראה בשפתנו - עיצוב שידוע שהוא עובד. בעולם הדילים, לא צריך לחפור יותר מדי. יש שחקן אחד מרכזי, שקוראים לו גרופון, וכל מי שניגש להקים מיזם דילים הולך ללמוד מהם. אפשר להגיד הרבה דברים על העתקה ממוצר מצליח (כדאי לקרוא מה נילסן חושב בנושא), אבל זאת ככל הנראה האופציה הכי פחות מסוכנת, וככל הנראה גם הזולה מכולן. בעולם הזה, של רשימות תפוצה בנות עמוד בודד עם תרחישי שימוש מאוד ברורים  ומוגבלים, אני מוכן להסתכן ולומר שהיא כנראה גם הדרך הכי חכמה. אז כל הכבוד לבאליגם (וגם ל-Buy2 של וואלה!, בין השאר). אני באמת חושב שלא היה צריך ללכת רחוק יותר במקרה הזה.

מבצע של באליגם. כמו שצריך

איך עושים את זה לא נכון
מנגד, קחו את המוצר המקביל של Ynet, שקוראים לו BigDeal (המייל היומי מהם נמצא כאן למטה. האתר דווקא נראה כמו שצריך) ותראו איך הדבר האחרון שבא לכם לעשות זה לקנות ממנו דיל. קודם כל, כי לא ברור שזה מה שהמייל הזה רוצה שתעשו. אם אצל באליגם יש כפתור ירוק ענק שאומר "קנה", ב-BigDeal אף אחד לא טורח להזכיר מה אמורים לעשות פה,  למרות שלמייל הזה יש רק מטרה אחת. בניגוד למה שעשוי להתפרש ממנו, המטרה הזאת היא לא שתגזרו אותו בקו המקווקוו, אלא שתקנו מארזי עדשות מגע בחצי מחיר.

הלאה. בעוד אצל באליגם ודומיו ברור מאוד איזה מוצר עומד למכירה, בביגדיל צריך להתאמץ ממש כדי לפענח את העניין. הפונטים קטנים מאוד, ובהצעות הנוספות קורה הבלתי ייאמן ושמות המוצרים נחתכים באמצע! האם סביר לצפות ממישהו לקנות "פדיקור דגים gar..." או "עיצוב עוגות קפו..."? (קראתי שבאפל אף אחד לא מסתכל על סקיצות עם כותרות סטייל "לורם איפסום" או "כאן תהיה כותרת", אלא רק על טקסטים אמיתיים. זה בדיוק מה שהיה מונע את התקלה המטופשת הזאת).

נוסף על כל הצרות האלה, התמונות קטנות מכדי שאפשר יהיה ללמוד מהן משהו על המוצר שהן מלוות. שלוש מתוך 4 התמונות התחתונות סתומות לחלוטין, ויוצרות אפקט הפוך מהמטרה שלשמן הן הוכנסו: במקום להדגיש את המוצרים, הן יוצרות רעש שלא מאפשר להתמקד במבצעים.

עכשיו נשאלת השאלה, האם הייתם קונים מהחבר'ה האלה פדיקור דגים. וזה, בקצרה, הסיבה בשבגללה עיצוב טוב עדיף על עיצוב גרוע.

BigDeal. אוי ואבוי

טיפ לחג האהבה: איך לבחור בקבוק יין

זה היין שאני קונה בדרך כלל. יש מבצע בחינאווי, אגב: 3 בקבוקים ב-120 שקל

אני לא חובב גדול של יין, בלשון המעטה. למעשה, אני לא קונה כמעט אף פעם יין לצריכה עצמית. ובכל זאת, יש לי מתודולוגיה ברורה מאוד כשאני מגיע לבחור בקבוק, ואני חושב שכדאי שאתעד אותה כאן, כדי שאנשים שמעצבים וממתגים בקבוקי יין יידעו שיש תמורה למאמצים שלהם. חוץ מזה, כמובן, אפשר להקיש מדרך הפעולה שלי בדרך לבקבוק מסקנות שתקפות גם לתחומים אחרים.

למתודולוגיה, אם כך. כשאני בא לבחור בקבוק יין (אני מדבר רק על צריכה עצמית כרגע), יש שני קריטריונים בלבד שרלוונטיים עבורי.
1. שהיין יהיה יבש (אני מודה שזה פחות רלוונטי לבלוג הזה).
2. שיהיה לו פקק מתכת מתברג.

הסיבה שאני מחפש בקבוק עם פקק מתכת מתברג היא טריוויאלית להפליא: קל מאוד לפתוח ולסגור אותם. תכונה סופר-מתבקשת כשאתה בקבוק. מה שהרבה פחות ברור מבחינתי זה למה כל כך קשה למצוא בקבוקי יין כאלה. התחושה הלחלוטין לא מבוססת כל כלום שלי היא שמדובר באנומליה ישראלית. כלומר, שבמדינות עם תרבות יין מפותחת יותר, ברור לכולם שזה בסדר גמור לקנות יינות זולים עם פקק מתכת מתברג, אבל היבואנים בארץ לא חושבים שזה משהו שהישראלים מוכנים לו (זאת התחושה שלי, בכל מקרה. אני באמת לא מבין כלום בשוק הזה).

הלקח הקטנצ'יק שאפשר ללמוד מהסיפור נטול-האנרגיות הזה, מבחינתי: לא רק שלאנשים שונים יש מערכות שיקולים שונות ומשונות; מערכת השיקולים הזאת עשויה להשתנות גם אצל אותו אדם בהתאם לנסיבות (לארוחה אצל השגריר כנראה שהייתי הולך על אופציית השעם). במידת האפשר, כולם צריכים לקבל מענה סביר לסטיות שלהם.

שימו לב: שטויות מקושקשות שאתם עושים באתר פוגעות לכם באמינות ותדמית המותג

כתבתי כאן די בהתחלה שאני לא מתכוון להתעסק יותר מדי בשגיאות ובעיות UI של אחרים. זה בעיקר מנימוקי קארמה: כולנו עושים טעויות כל הזמן - כלומר, מקווה שזה לא רק אני - ולא הייתי רוצה להישחט לעיניי כולם על טעויות שאני עושה. ובכל זאת, אני רוצה להפנות רגע את תשומת הלב לעמוד הבית של ריגלי ישראל, כי אני חושב שבעלי ונציגי מותגים יכולים ללמוד מהמקרה שלו לקח קל וברור. 

והלקח הוא שכשאתה בונה אתר למותג שלך, ולא משנה עד כמה הוא נראה לך פשוט ונו-בריינר לעשייה, אתה צריך לערב בתהליך איש עם ניסיון בחווית משתמש ושמישות. אם אתה לא מערב איש מקצוע כזה, אתה מסתכן בכך שהאתר, ויחד איתו גם המותג שלך, יספגו פגיעה מסויימת ברמת האמינות וה[הכנס כאן מילה מהז'רגון השיווקי] שלהם.

במקרה של ריגלי ישראל, ברור שאף אחד לא חשב על האתר יותר מדי לפני שהוא עלה לאוויר בחופזה. משמאל למעלה יש תמונה של מסטיק שאי אפשר ללחוץ עליו, מתחתיו יש טיקר טיפים בלתי-שמיש והלוק הכללי, איך נאמר, לא בשיאו.

אבל מה שמעיד יותר מהכל שאיש ממשק לא העיף מבט על האתר לפני שהוא עלה לאוויר, זה 4 התמונות במרכז העמוד (שמרו על הפה, שמרו על המשקל וכו'). מישהו, אולי מנכ"ל ריגלי ישראל, חשב שיהיה מגניב לתמונות האלה איזה אפקט  ג'אווהסקריפט, כדי להוסיף קצת עניין ותנועה לעמוד. אולי בלחץ הזמן ובלהט הרגע, ואולי כדי לדמות תנועה של שיניים - אני באמת לא יודע - נבחרה ההתנהגות הכי מטופשת לארבע התמונות האלה; כזאת שב-20% מהמקרים מונעת מאנשים ללחוץ עליהן, רק בגלל שהם כיוונו את העכבר שלהם לחלק העליון של התמונה.

הנזק שהאפקט המקולקל הזה יוצר הוא כפול: ברמה הפרקטית, אנשים מתקשים להשתמש באתר; ברמה התדמיתית, אותם אנשים תוהים אם ריגלי ישראל מסתלבטת על הלקוחות שלה, מעגלת פינות ובגדול עושה שטויות מקושקשות גם בעוד תחומים פרט האתר שלה.

בקיצור, שני אקשן אייטמז לבעלי מותגים ונציגיהם בארץ:

1. אל תשיקו בחופזה.

2. ערבו איש UI בתהליך. אם לא מהתחלה, לפחות לפני שעולים לאוויר.

הצמדה לשמאל חייבת למות. גם לימין, כמובן

צילום: Jim Moran

אני לא מצליח להבין איך יש עוד אתרים שמוצמדים לשמאל (באנגלית; לימין בעברית) של הדפדפן. בכל פעם שאני נתקל באחד* כזה, אני נאלץ להשקיע עבודה פיזית בהסתגלות למצב החדש והמגוחך הזה. יש לי מסך 23 אינץ' והדפדפן פתוח בערך על 80 אחוז מהרוחב, ומוצמד לשמאל. ככה שאני יכול להעיד ממקור ראשון בוודאות: אתרים שמוצמדים לשמאל נראים כמו בדיחה (אתם עשוים לשאול את עצמכם למה אני לא מצמצם וממרכז את הדפדפן. אז חלק מהתשובה היא ג'ימייל - ראו בהמשך; והחלק המשמעותי יותר הוא שהחלונות שפתוחים מאחורי הדפדפן מפריעים לי בעין).

אבל למה בעצם אתם עושים לי את זה? (אני מדבר כאן לאתרים שוב) הרי המירכוז ניצח. זה הסטנדרט. לזה אני רגיל, שם העיניים שלי נמצאות, ולשם מכוון הפוקוס שלי. זה הדבר ההגיוני והנכון לעשות. המסכים התרחבו, אבל האתרים נשארו פחות או יותר באותו רוחב. מה ההגיון בלהשאיר אותם לכודים בגטו קטנטן בקצה המסך? עזבו את הצוואר והעיניים שלי; זה פשוט לא אסתטי.

יוצאים מהכלל עם היתר מיוחד במקרה הזה הם אתרים שעושים שימוש ב-100% מהמסך. הדוגמאות הבולטות כאן הם ג'ימייל ואמאזון, כל אחד מהסיבות שלו. בג'ימייל יש צורך להציג כבר באינבוקס כמה שיותר טקסט מתוך תוכן ההודעות. לאמאזון יש אינטרס ברור להציג עבור כל רוחב מסך את המספר האופטימלי של פריטים פר שורה.

כל השאר: אם אין לכם סיבה טובה, נא למרכז את האתר שלכם.

_________________________________________________________
* וזה לא סתם אחד. זה Adaptive Path, רק אחת מחברות הייעוץ הכי בולטות בתחום.